הפעם נתתי למקצוען שבינינו לעשות את העבודה

ובכך אנחנו מגשימים חלום ישן, עפר כותב ואני מצלמת

.בפיליון התאהבתי בקפה היווני

טוב שאימא שלי, עליה השלום, לא רואה ולא שומעת

.תורכיה בת תורכים, שידעה את רזי הכנת הקפה ואת המניירות שבהגשתו על בוריין

הו, כמה שאני נהנה מהקפה היווני. מתחת לעץ הזית שעל שפת הים האגאי, בטברנות של אמצע ספטמבר

?בכיכרות הכפרים המוצלות בענפי עצי הדולב הענקיים בני מאות שנים – ואיפה לא
הקוראת בקפה אומרת שאימא סולחת

.עלמא עוד מעט בת 5, נגה בקרוב בת 3, שתיהן פעלתניות, עקשניות וסקרניות יתר

.עלמא תהיה רקדנית, נגה תהיה קבלן הריסות, אני צוחק, נגה ילדה נחושה. היא מסתערת על החיים ועל כל מה שבדרך

לקחנו איתנו מחשב נייד, כמה עשרות סרטים מצויירים, צבעים, פלסטלינה ומחברות, שבהן נכתוב כל אחד

.את יומן המסע שלו

.מתנות לילדות שנפגוש בדרך

הכל בתוך תיק מסע קטן, שלבטח ילך לאיבוד, אבל כשסוחבים אותו בשדה התעופה מרגישים חשובים. לקחנו איתנו גם

.את המיתולוגיה היוונית לילדים

 את הדרך מאתונה לוולוס גמענו בבת אחת, ניצלנו את העובדה שאחרי הטיסה המרגשת הבנות צנחו לתרדמה עמוקה

.ואפשרו לנו ללמוד את התנהגות הנהיגה של היוונים על הכביש המהיר לוולוס

בערב שוטטנו על המזח הארוך והמפורסם של וולוס. בין מאות היאכטות הקשורות זו לזו ועשרות הטברנות המודבקות

.”אחת לשנייה ומלצרים נחמדים שמזמינים להתיישב, לשתות “היום התפריט מיוחד במינו

עשינו שוק”,  שקלנו בייננו לבינינו איזה יאכטה לרכוש מתוך המבחר ולבסוף החלטנו על אחת שעל חרטום סיפונה”

.היה נטוע גן ירק קטן בעציצים, כל אחד מאיתנו כבר הפליג למחוזותיו וזה היה זמן טוב לישון

למזלנו כיבשי עושה את העבודה יוצא מן הכלל. אחרי 10 דקות של דילוגים, לבדיקת עמידותו של המזרן החדש

.וולוס הינה עיר נמל טבעית ומתבקשת, היא שער הכניסה לחצי האי פיליון ויש לה סיפור

זהו המקום שבו חיו, על פי המיתולוגיה,  אותם יצורים אגדיים, פראיים ונבונים, (קנטאורים) שחציים אדם וחציים סוס

.אלה היצורים המדהימים שעלמא ונגה כל כך אוהבות מ”פנטזיה” של וולט דיסני

,חיפשנו אותם מציצים אלינו בפינות רחוב, חיפשנו בדרכים הפתלתלות והמשופעות למקרניציה

.ביערות הערמונים – ולא מצאנו אפילו אחד

.הדרכים בפיליון מרשימות ומקסימות

יצאנו אל צידו המזרחי של חצי האי להיכן שהמצוקים פיראיים, המפרצים קטנים והטיפוסים שמתגוררים בשיפועים

.כמו אלה מוכרחים להיות מיוחדים במינם

.לא טעינו

.הזדמנו לדמוחרי, ישוב בן 7 בתים ושלוש משפחות שמתפרנסים על תיירות

אחד מהם, מנוליס, אמן בנפשו, אספן כרוני וטבח חובב – הפך את המקום כולו ליצירת אמנות ולמקום

.המאפשר תחושות בית

הילדות התערו במקום במהירות ושם למדו את המילים הראשונות בשפה היוונית ואת תנועות הראש

.הייחודיות ליוונים ולבני פיליון במיוחד

.אנחנו מאמינים שאלה האירועים והמראות שהבנות יקחו איתן ויזכרו עוד שנים רבות

היא חכתה לו על המזח המאולתר. צעירה בת 76. תמיד היא מחכה. היא טיפסה אל הסירה, נגעה קלות בכתפו

,ועוד לפני שהתיישבה הוא האיץ את הסירה אל האיצריך למהר עוד מעט יהיה חושך

.צריך לאסוף את הרשת שהשאיר, אולי יהיו בתוכה כמה דגים

הילד שדג את הסרדין, שמשחרר אותו מהחכה, שזורק אותו גאה בחזרה אל המים,

שלא משוכנע שהדג שרד והוא צולל אליו שוב. הדג התפגר. הוא אוסף את חכת הילדים, את הסנפירים,

עולה על אופניו ונוסע.

אשתו של הרב חובל שמנהלת חדרים להשכרה. שמגיעה בכל בוקר אל הבית כמעט מתביישת שלא להפריע

רק לבדוק שלא חסר לנו מאום, בוטחת שלא נפרק את הברזים החדשים או את ספריית המוסיקה והוידאו המפוארת

-שמחה לשבת איתנו בטברנה הצמודה לביתה ולספר

אישה לבדה מחכה שיבוא

כל סיבוב הפלגה במכלית שלו נמשך כמה חודשים

אבל יש דברים טובים בפגישות של אחרי הפרדות הארוכות” היא אומרת ומתפרצת בצחוק ילדותי נבוך”

.היא מחבקת את הבנות, שנענות לה באהבה כאילו הבינו

.אחרי שהמשכנו הלאה אומרת לי יעל  שנראה שיאנה אוהבת את בעלה

אנחנו שומעים את הכרזות הרמקולים ומנסים לנחש במה מדובר

?אולי השלטונות מזהירים מגל צונאמי ענק שמתקרב? אלטעזאכען שמחפש מקררים ישנים לקנות

המשטרה מבקשת את עזרת הציבור בחיפושיה אחרי…..אולי מוכרי גלידות שמחפשים קונה

.לארטיקים האחרונים שלא הצליחו למכור באוגוסט

דייגים בני דייגים מסתובבים על גבי טנדרים וצווחים בקולי קולות שמות של דגים שהצליחו

.לתפוס הלילה

גם נשות הכפר שומעות את הקריאות  ויורדות למשש ולבחור מדגת הלילה האחרון. תיכף ייקבע תפריט הארוחה הערב.

היוונים בפיליון רגועים. שוב ושוב הם מחבקים את הילדים  קמים לכבודם ברכבות ומניעים את הראש בתנועה האופיינית שכאילו אומרת –  טוב, בסדר, יופי, אני אתך.

יאסו. אפחאריסטו.

בראבו, הם אומרים לילדות כשהן מנסות את כוחן במילים יווניות שלמדו להגות כהלכה. בראבו הם אומרים ונגה שואלת אותי אם סבתא נונה תחזור אחרי שכבר לא תהיה זקנה יותר.

אהבנו את הצנעה. את ההתייחסות לפרטים הקטנים. החפצים שמקבלים כאן כבוד באופן טבעי.

השילוט, הגומות שמסביב לעצי התפוח, מפות השולחן שעל השולחנות, חיתוך פרוסות הלחם, הסכו”מ שמגיע בתוך סלסלת הלחם ותמיד המים הצלולים בתור התחלה.

בחצרות הבתים, אופנוע משנות החמישים שמשמש כקישוט, עוגן של סירת דייגים צבוע בצבע שמונע חלודה. פגז תותח שמישהו התאכזב להעלות ברשת.

כרמי הזיתים נושקים למי הים המלוחים ואני לא מבין איך הם שורדים. עובדה. העצים נראים כל כך טוב. עמוסי פרי. ממתינים גאים למוסקים שיבואו בתחילת אוקטובר לדפוק בהם באהבה, להוריד את הפרי אל מחצלות הקש והברזנט ולהביא אותו אל בית הבד.

שמן זית עבודת יד דורות. אנחנו בחרנו להיכנס אל הגלויה שלנו לקשור את הסירה לעץ. לפרוס את המחצלת על החול. לשחרר את הילדים אל המים הרדודים.

לשוחח את המיתולוגיה, לשנן את שמות הגיבורים, וכמובן שוב לחפש בין העצים אולי איזה שהוא קנטאור ממתין בסבלנות לשאת אותנו לרכיבה בלתי נשכחת אל ארמונו של זאוס ורעייתו הרה.

תריקרי. עיירה קטנה בקצה הדרומי של פיליון, אי אפשר להחמיץ את הכיכר.

מתחת לעץ הדולב משחקים הגברים בשש בש. משליכים את האבנים במניירות של מזל, שלמדו מהוריהם.  נהנים כשמסביב לשולחן שלהם מצטבר קהל קולני.

משחק דרמטי. עוד ועוד מתאספים. הייתכן שגם הוריהם של השניים נלחמו על בכורת הששבש?

.הגזעים כאן עדים

דימטריו הספן מעדיף לשבת על הבלקון ולהסתכל אל המים הכחולים והיציבים.  הוא מתגעגע לאמא

שלו ואוהב את הים בכל קמט וקמט

.שהמלח צרב בפניו. סבא שלו בנה את הבית על הגבעה ממול

אתמול שטפו שני גלי ענק  את המזח הקטן וזה היה לשיחת היום. “אין, אין חזקים מהמים” הוא אומר

.כמו אחד שיודע על מה הוא מדבר

אנחנו מתענגים בטברנות ומנקים את הצלחות עד לגלזורה הלבנה, משתדלים להתעלם ממבטי ההנאה של הטבחים / מלצרים,

ראיתי טבחית  בוחרת תפוח עסיסי ומקלפת אותו בתנועה ספירלית מיומנת. ומגישה אותו פרוס לבנות המאושרות.

כמו שהיא מגישה לילדיה. כמו שאמא שלי.

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל

עפר גרינשטיין