.שניה לפני קו הסיום והנה עוד רגע יורד הספר של שמיל לעיצוב ולדפוס

כמו שאי אפשר לקצר את זמן הבישול של הטשולנט, כך אי אפשר לקצר את זמן ההבשלה של ספר בישול

מדובר בספר על המטבח היהודי מזרח אירופאי, יענו (בעיקר) פולני

אנחנו עובדים כבר למעלה משנה על הצילומים לספר ואני נהינת מכל רגע

שמיל עומד במטבח ומבשל ותוך כדי כך מספר לי סיפורים מקסימים ושובי לב, מרגשים באבחנותיהם העדינות

סיפורים על סבתא פרומה ועל העיירה ציצוב, ציטוטים מש”י עגנון, מהמשנה ומשאר מקורות ישראל

הסיפורים האלה נופחים במאכלים המדגמנים לצילום רוח חיים, ולי כרגיל לא נותר אלא ללחוץ

חלות של סבתא פרומה

==

סבתא פרומה, שותפתי לחדר בשנות התבגרותי, היא זו שהעירה את תשומת ליבי לכך שחלות המאפייה התעשייתיות אותן אכלנו בשבת אין להן שום קשר עם החלות המקוריות, הציצוביות, שנקלעו לתפארה ביד אוהבת משש רצועות.

סבתא חשפה בפני את האופן שבו  החלות המתועשות נקלעות במכונה, לעיתים מעשה ליפוף של רצועה אחת, ולפעמים קליעה של שלוש רצועות, עובדה שממש הבעירה את חמתה: “מה זה שלוש?”, היא זעפה, “א צאפ (צמה) קולעים משלוש. חלה קולעים משישה חלקים!”.

למזלי, גם זכיתי להדגמה חיה איך באמת קולעים חלה כמו שצריך,

והיה זה שיעור שלא יישכח: יום אחד חזרתי מהקייטנה עם היצירה האולטימטיבית שכל חניך קייטנה נדון לבצע: מחזיק מפתחות מחוטי ניילון בשני צבעים.

סבתא התבוננה במחזיק האומלל (תבונת כפיים לא הייתה הצד החזק שלי), פרמה את המעט שהספקתי לקלוע ואמרה: “עכשיו אני אראה לך איך קולעים חלה כמו שצריך”.

וכך, משישה חוטי ניילון בצבעי סגול וכחול תרגלנו, סבתא ואני, את קליעת החלה הראשונה שלי. (מתוך הפרק על הלחם)