אני יודעת, חננאל. אני  יודעת כי ללכת קמת ולא על–מנת לשוב. אני יודעת כי בא היום. ידעתי כי יבוא. שלולא כן, הלא אני עצמי הייתי אומרת – לך, אל תתמהמה. רבה היתה האהבה שאהבתיך. כל שעה היתה לי אושר כה מלא וכה שביר עד כי פשוט אסור היה להפחידו בהרהורים של סוף קרוב. פונדק הרוחות … Continue reading →