לפני כמה שנים כשהייתי אמא צעירה ונהייתי נורא רגשנית
שירלי חברה שלי הזמינה אותי לשמוע קונצרט של הבן שלה שזה עתה התחיל לנגן בצ׳לו
שום דבר לא הכין אותי לבכי הבלתי נשלט שתקף אותי ברגע שנשמע הצליל הראשון
זה משהו ברצינות התהומית, בכל הפוטנציאל הזה, הגאווה וההתרגשות, שמתגלמים בתוך ילד
וזה משהו בזה שאצל ילדים הכל גלוי וחשוף, כי הם עוד לא למדו להסתיר ולא הפנימו שזה לא מנומס לרצות נורא חזק
המוזיקאים הצעירים של הפלהרמונית הצעירה של המרכז למוסיקה בירושלים, כבר לא ילדים, אבל הם ילדים שהלכו עד הסוף עם הכשרון שלהם
מתמסרים ומוכנים לשלם את כל המחיר ובתמורה גורפים את כל הקופה
ממלאים אולמות, ומתמלאים בעצמם בחוויות מעצימות שרק בעבודה קשה כל כך אפשר להגיע אליהן
לשמחתי יש לי העונג הצרוף לפגוש אותם פעמיים בשנה ולהתרגש איתם