כל הדרך ירדן צעק בהתלהבות

״רוחלה׳ הָררררררר״

״רוחלה׳ עשן״

עברה עוד שנה

 שוב יצאנו לדרך, גדולים וקטנים, כאלה שהכירו וכאלה שלא הכירו את אברמיק

נסיעה ארוכה מירושלים עד קיבוץ דפנה

עצירה קטנה בפינת החי המטופחת של קיבוץ דגניה א׳

.ועוד בערך 10 עצירות לפיפי

בסוף הגענו לדפנה

אברמיק השאיר אחריו אלפי כתבים שחלקם פורסמו ורובם נטמנו במגירה

.או ליתר דיוק, בארגזים. בהמון ארגזים

כבכל שנה רוחלה׳ ערכה חוברת קטנה  מכתבי אברמיק

והשנה הפליאה לעשות ואיירה אותה בציוריה המקסימים

ילדים שזכו להכיר את אברמיק שיתפו אותנו במה שהם זוכרים מהגנן שהיה להם

ודיברה גם אפרת, אמא של יגיל, שהייתה תלמידה של אברמיק כשהייתה ילדה

(הילדים שרו את ״פעם הייתי פרפר״ (שזה כבר ממש הפך למסורת

 (: ולמי שעוד נשאר כח, היה המון זמן להתפלפל כל הדרך לירושלים, על השאלה האם יש אלוהים

״וַהֲלֹא הַר
וַהֲלֹא אֵשׁ״

מַ קְ הֵ לָה

חִפּוּשִׁית קְטָנָה

וְחִפּוּשִׁית גְדוֹלָה

וְעוֹד חִפּוּשׁ־חָבֵר,

הֵקִימוּ מַקְהֵלָה ..

הִתְחִילוּ לְזַמֵר,

אָז בָּאוּ – מִצְטָרְפִים:

בְּנֵי־עַכָּבִישׁ וְגַם דְבוֹרִים

וְיַבְחוּשִׁים מְעוֹפְפִים ..

זַמָר הַבָּס —

הוּא הֶחָגָב

וְהָחַרְגוֹל —

טֶנוֹר נִלְבָּב

אַלְט – עֵדָה שֶׁל נְמָלִים,

צְלִילֵי־סוֹפְרָן לַיָתוּשׁוֹת.

צְרָעוֹת – לִווּי בְּקוֹל־שֵׁנִי,

כְּנִימוֹת בִּכְלֵי הַנְקִישׁוֹת …

וְעַל הַכָּל – בְּרֹב סַמְכוּת,

נוֹצֵחַ זְבוּב־סוּסִים אַבִּיר:

כְּנָפָיו יָנִיעַ וּמוֹתְנָיו —

הוֹ — אָז הַמַקְהֵלָה תָשִׁיר . . .

הִנֵה – הַגָן כּוּלוֹ שִׁירָה:

שִׁירִים, שִׁירִים, שִׁירִים וְעוֹד .

אַשְׁרֵי עֵינַיִם שֶׁרָאוּ

וְהָאוֹזְנַיִם  הַשׁוֹמְעוֹת  . .