טבע דומם אצל אבא ואמא / ואם תזכה תתבונן
סיפור הרקע: השנה הזו, עם או בלי קשר לשמיטה, עשיתי לי שנת לימוד מתוגברת, שכללה יומיים של לימודים בחיפה
מצאתי את עצמי ישנה פעם בשבוע אצל אבא ואמא, ממש ככה, כמו פעם, כמו ילדה
בלי ילדים בלי משפחה רק אני ואבא ואמא
ובשני בערב, כמו בשנתיים שקדמו לזו, למדתי באלול
כל שנת הלימוד באלול הוקדשה לנושא השמיטה – השביעית
לקראת סוף השנה כבכול שנה כל אחד מנסה לסכם את שנת הלימוד שלו
מה למד, מה לקח לחיים, מה גילה ומה חידש והשנה במיוחד גם מה שמט ועל מה לא ויתר
“לאורך כל השנה הזו צלמתי אצל הורי צילומים תחת הכותרת “טבע דומם אצל אבא ואמא
כשהתחלתי לחשוב על ההגשה לאלול התבהר לי הקשר המופלא בין שמיטה לטבע דומם
nature morte טבע דומם
איזה צמד נפלא, זה שקט וזה מתפרץ, זה עומד וזה מרקד, זה מת וזה החיים בהתגלמותם, הפכים משלימים
,הטבע הדומם הוא כמו שיר, אין לו נרטיב, הוא מביא מבט אינטימי על פנים הבית ועל חפציו
הוא חף מקיטש ובפשטותו הבסיסית מנסה לגעת בנשגב ובאותה נשימה ממש, מבקש להזכיר
(לאדם את ארעיות קיומו (עיין ערך ואניטס
גם השמיטה מבקשת להזכיר לנו שדבר אינו שייך לנו, היא מבקשת להזכיר לנו שבעלותנו על החומר היא זמנית
היא מזמינה אותנו להרפות מן האחיזה, להתמסר אל הלא נודע ולהתבונן מחדש בטבע, בחיינו, במציאות, באחינו
אני רואה את השמיטה כהזדמנות להרפות מן הסיפור שלנו, אותו נרטיב שאנו מספרים בעיקר לעצמנו כבדרך הרגל
להרפות ולהתבונן, ולתת לחיים לספר את עצמם מחדש
החזרה לבית הורי הייתה עבורי הזדמנות להתבונן מחדש בשתיקה ובפשטות באבא ואמא שלי
לראות את הפרחים החדשים באגרטל מדי שבוע, ואת אלה העייפים שעוברים כלאחר כבוד מהאגרטל לכוס
,לראות שצלחת הפירות אף פעם לא מתרוקנת
ולעקוב אחר חייהם הסודיים של הברווזונים של אמא שלי
לראות את האהבה ואת תשומת הלב לפרטים וליופי
וסתם להיות עם אבא ואמא כמו פעם אבל אחרת לגמרי
Yael Ilan photography 
Tes photos sont magnifiques et ce que tu en dis est tres touchant . Moi qui n’aime pas particulierement les natures mortes ,je vais les regarder différemment . Ca m’a fait reflechir sur la valeur des natures mortes si vivantes dans notre vie . Merci pour ton amour , pour ta tendresse et pour la sensibilite et l’intelligence de ton texte . Je t’embrasse ma cherie . Maman .
נשלח מה-iPad שלי
ב-30 ביוני 2015, בשעה 23:11, Yael Ilan photography כתב/ה:
> >